החלטה בתיק ת"א 1809-12-12

1.      החלטה מאוחדת בשתי בקשות לדחיית התביעה על הסף; המבקשת 1, הבנק, טוען להעדר עילה, והמבקשת 2, חברת הביטוח - טוענת להתיישנות.

2.      ברקע לבקשות אלה כתב תביעה שעיקר עניינו בטענת המשיבים שלאחר פטירת המנוח אלכסנדר פילקוב ונוכח חוזה ביטוח שנועד למטרה זו, אין המשיבים חייבים עוד להחזיר לנתבעת 1 הלוואה ("הלוואת משכנתא") שנלקחה קודם פטירת המנוח (ראה סעיף 1.3 לכתב התביעה). 

3.      בכל הקשור לעילת התביעה ולטענות שעל הפרק במסגרת זאת, ניכר הבדל ממשי בין המבקשות. אפתח במבקשת 2. במוקד הגנתה טענת התיישנות, בשים לב לכך שעל פי חוק חוזה הביטוח היה על המשיבים לפנות תוך שלוש שנים ממועד קרות מקרה הביטוח, בעוד שתביעתם הוגשה רק במהלך השנה הרביעית, וכן טענת אי גילוי לגביה, אין חולקין, שאין מקומה במסגרת החלטה מקדמית זאת.

א.            כלל ועיקר. ישנם מקרים שבהם די בעיון בכתב התביעה כדי ללמוד על כך שהעילה שבמרכזו התיישנה, ובמקרים מסוג זה, אכן, על בית המשפט להורות על דחייתה של התביעה בשל התיישנות; וקיימים מקרים בהם, הגם שעל הפרק טענה שהיא גם לגיטימית וגם רלוונטית, ראוי להכריע בה רק לכשתתברר התמונה במלואה, ובמקרים אלה ראוי להותיר את הטענה להכרעה לאחר הוכחות וסיכומים.

ב.             גם אם בגבול שורת הדין, ובין היתר בשים לב לכך שעל בית המשפט לגלות רגישות לטרגדיה שפקדה את משפחת המשיבים ולכך שהאיחור אינו קיצוני, ראוי להימנע מדחייה על הסף של התביעה בשל התיישנות כבר בשלב זה.

ג.             בין יתר שיקוליו לקח בית המשפט גם את טענות בא כוחם הנכבד של המשיבים אשר הפנה לחוזר ביטוח 2008-21 של המפקח על הביטוח ואשר הוצא לאור טענת מוטבים שלא ידעו על קיומן של פוליסות ביטוח ולפיו, "בפוליסות ביטוח חיים ... טענת התיישנות לפני שמוצו ההליכים לאיתור המוטבים המפורטים בחוזר, מהווה הפרה של החוזר ולכן אין לטעון טענת התיישנות לפני מיצוי ההליכים כאמור".

ד.             וכאמור בפתיח לפסקה זו, תוסיף טענה זו ותעמוד לחברת הביטוח גם בהמשך ההליך, ועד לשלב הסיכומים.

4.      שונה מסקנתי בכל הקשור למבקשת 1. אין חולקין שחייבים המשיבים כספי הלוואה למבקשת זאת. טענות המשיבים כלפי הבנק מלאכותיות, על פני פניהן, וקודם שאתייחס אליהן אציין שדי לעיין בכותרת כתב התביעה ולפיה על הפרק: "תביעה כספית מכוח חוזה ביטוח". ועתה, אם ישאל השואל, מה למבקשת 1 ולתביעה זו, למשיבים פתרונים. בכל הקשור לעילה שבפי המשיבים כלפי הבנק, הקדיש בא כוחם הנכבד את סעיף 4 של כתב התביעה, וחזקה עליו שידע שעליו לפתוח בטענה העיקרית שבפיו, זו המבססת את עילת התביעה. וכך כתב: "התובעת תטען כי היא לא הגישה תביעת ביטוח מכיוון שהיא כלל לא ידעה ולא זכרה כי המנוח היה מבוטח במגדל". ואם זאת הראשונה שבטענות המשיבים כלפי הבנק, אין זאת אלא שיודעים גם הם שהעילה בה נקטו, לאו עילה היא. בהמשך סעיף 4 פורטה העילה באופן הבא: בדיווח השנתי של הבנק בדבר החובות בגין ההלוואה לא צוין שמם של המבוטחים. בכך, על פי הנטען, נגרם למשיבים נזק שבעקבותיו הוגשה התביעה באיחור. אם בכלל, יש בכך כדי להצדיק את החלטת בית המשפט שלא להיחפז בדחיית התביעה על הסף כלפי חברת הביטוח, ולבחון האם ועד כמה על הפרק תובעים שאולי לא היו ערים לחלוטין, בפרט נוכח הטרגדיה שפקדה אותם, לזכויותיהם. ברם, על פני הדברים, מתקשה אני לראות טענה כלפי הבנק המלווה שגרם למשיבים את נזקם בכך שלא דיווח להם מי מביניהם מבוטח וכיצד. יתר על כן, התובעת 1, היתה בעצמה הלווה העיקרית, וניתן ללא קושי להעמיד אותה בחזקתה שידעה את פרטי ההלוואה ובכלל זה את הדרישה לביטוח הנדון. ואם בכך לא די, בעוד בסעיף 4.1 כתבה התובעת 1 שלא ידעה ולא זכרה שהמנוח היה מבוטח בחברת מגדל, בסעיף 5.1 כבר אישרה התובעת 1 במו פיה שבשנת 2004 העבירה את הביטוח שלה ממגדל למבטח אחר והכיסוי של מגדל נותר רק ביחס למנוח. מכאן, שידעה היא, גם לשיטתה, שבחוזה הלוואה מסוג זה נכרך גם חוזה ביטוח; ידעה היא גם שאף המנוח נמנה עם הלווים (ראה אישורה לכך, בסעיף 2 לתביעתה), וממילא היה עליה לדעת שנותר המנוח מבוטח במגדל. פשיטא ופשיטא, שאם ידעה התובעת עובדה רלוונטית זאת, לא תוכל היא לטעון, שבשל כשל בדיווח הבנק לא ידעה זאת: הרי הצהירה היא בתביעתה, שידעה.

דין תביעה זו, בנסיבות אלה, לדחייה.

הוצאות הדיון, שייקבעו במתינות נוכח העדר הצורך למבקשת 1 להגיש כתב הגנה, בסך של 2,500 ש"ח לתשלום למבקשת 1 (הבנק), על המשיבים.

אשר לשאלת ההוצאות ביחס למבקשת 2 - יוכרע הדבר במקביל להכרעה בשאלת ההתיישנות, כאמור לעיל - לקראת סוף ההליך, לאחר ההוכחות והסיכומים.

ניתנה היום, כ"ב אדר תשע"ג, 4 מרס 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: